אנקר עוזי בע"מ נ' מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ

החלטה

התובעת, חברה בשם אנקר עוזי בע"מ [ להלן: "אנקר" ] היא חברה שעיסוקה בביצוע עבודות חשמל, כפי הנאמר בסעיף 1 לכתב התביעה שהוגש על ידיה ב"סדר דין מקוצר".

הנתבעת, חברה בשם מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ [ להלן: "מעוז" ] היא "חברת בניה" כפי האמור בסעיף 2 לכתב התביעה.

האמור לעיל מאושר גם בסעיפים 11, 12 לתצהירו של פנחס מלכה, מנכ"ל מעוז [ להלן: "פנחס"; סעיף 1 לתצהירו ] אשר הוגש בתמיכה לבקשת מעוז למתן רשות להתגונן נגד התביעה, נשוא החלטה זו.

עניינה של התביעה הוא להחזר כספי שתי ערבויות בנקאיות, שנמסרו על ידי אנקר למעוז, ואשר חולטו על ידי מעוז [ להלן: "הערבויות" ].

אין חולק על כך שהערבויות נמסרו על ידי אנקר למעוז בהתאם להסכם שביניהן לביצוע עבודות חשמל על ידי אנקר בפרוייקט מגורים שבוצע על ידי מעוז, והן ערבויות "...לאבטחת טיב עבודות (אנקר) עבור ליקויים שיתגלו עד לתום שנת הבדק" [ סעיף 6 לתצהיר פנחס ].

טענותיה של מעוז נתמכות בתצהירו של פנחס ובתצהיר נוסף ודוחות ליקויים של המהנדס יעקב לובצקי ועמדתה היא כי היו בעבודתה של אנקר פגמים, עיכובים וליקויים שונים, מסוגים שונים [ להלן: "הליקויים" ] אשר עלותם הכספית, בין שהוצאה על ידי מעוז ובין שמשמעותה בנזקים שנגרמו לה, עולים מספר מונים על גובה סכומי הערבויות ובכך מקימות לה למעשה שתי הגנות: ראשית, עצם הזכות לחלוט הערבויות עקב הליקוים; שנית, טענת קיזוז.

נראה שהגננות אלו אינן פתוחות עוד, לפחות בשלב זה, למעוז.

ביום 20.11.07 הגישה אנקר תביעה לתשלום המגיע לה, לגישתה, בגין עבודותיה עבור מעוז בפרוייקט נשוא הדיון כאן, על סכום של -.550,000 ₪ בתיק אז' 64590/07 [ להלן: "התביעה הקודמת"; נספח א' לכתב "בקשה למתן פסק דין (בהתאם לפסק הדין בת.א. 64590/07)" (להלן: "בקשת אנקר" ].

מעוז הגישה בקשה למתן רשות להתגונן נגד התובענה בתביעה הקודמת, כאשר בקשתה נסמכת על טענה לקיזוז בגין הליקויים כהגדרתם כאן [ ראה, בין היתר, סעיף 16 לכתב "תשובה לבקשה למתן פסק דין" שהוגש על ידי מעוז כתשובה לבקשת אנקר ].

בית המשפט בתביעה הקודמת, דחה את בקשת מעוז למתן רשות להתגונן וניתן פסק דין חלקי, על מלא סכום התביעה, למעט סכום בסך של -,75,000 ₪ שעניינו אינו רלבנטי לנושאים הנדונים כאן; מעוז הגישה ערעור על פסק הדין בתביעה הקודמת [ ראה סעיפים 16, 17 לכתב התשובה הנ"ל ].

לאור האמור לעיל, צודקת אנקר בטענתה, שהועלתה הן בבקשת אנקר הנ"ל והן במסגרת הדיון בבקשה זו, כי נושא הקיזוז, קרי הליקויים הנטענים, כבר עלה לדיון כ"שאלה מרכזית" בהליך התביעה הקודמת, ועל פי חידושי הפסיקה האחרונה, די בכך שבקשת מעוז למתן רשות להתגונן נדחתה על מנת להקים "השתק פלוגתא" בעניין זה [ רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ. רלה וינשטיין, פורסם באתר "נבו" ].

גדר ספק אחד נותר והוא בכך שפסק הדין בתביעה הקודמת נתון לערעור, אלא שלפי מצב הדין כיום, נראה שאין מניעה לקבוע שלמרות זאת הוא מקים השתק בגדר "מעשה בית דין" כל עוד לא בוטל [ זלצמן, "מעשה בית דין במשפט האזרחי", פיסקה 105, עמ' 246 - 247 ].

לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות הדיון, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.2,500 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין .

קביעה זו תתבטל מאליה והנתבעת תהיה זכאית להחזר הכספים בצרוף ריבית והצמדה כדין אם יתקבל הערעור שהוגש על פסק הדין בתביעה הקודמת באופן שיש בו כדי להקים מחדש את שאלת הליקויים; דרך זו נראית לי נאותה יותר, מהירה יותר, והגיונית יותר מאלו המוצעות על ידי זלצמן בספרה [ שם, פסקאות 109, 110 עמ' 253, 255 ] ומכל מקום רשאי אני לקבוע כך לפי הסמכות הנתונה לי בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984; ראה: רע"א 9259/01 מלכה רנה נ. מלכה רחמים (רמי) ואח', "תקדין" עליון; ע"א 144/79יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ .נ מדינת ישראל ואח', פד"י לד2 עמ' 344.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: